פסק-דין בתיק ע"פ 6265-03-12

1.         בפתח הדברים נציין כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים ראינו לזכות את המערער מן העבירה של העלבת עובד ציבור ולדחות את יתר טענותיו, הן ביחס להכרעת הדין והן בנוגע לגזר הדין.

מהות הערעור

2.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה שניתן מפי סגנית הנשיא, כב' השופטת א' קנטור במסגרת ת.פ. 44053-06-11. הערעור מתייחס הן להכרעת הדין שניתנה ביום 16.1.12 והן לגזר הדין מיום 9.2.12.

כתב האישום

3.         כתב האישום שהוגש לבית משפט קמא, ייחס למערער עבירות של איומים, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה ממשית, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור.

            בעובדות כתב האישום נאמר כי ביום 12.6.11 בשעה 16:55 התקשר המערער לטלפון הנייד של השוטרת זיוה פרץ (להלן: "השוטרת"), העליב אותה בכך שגידף באוזניה שוטר נוסף. באותו מעמד איים המערער על השוטרת בכך שאמר לה כי "יזיין את איציק ואת כל השוטרים" אם יטרידו את אשתו ואת בנו. כשהציעה השוטרת לנאשם להמנע מכך ולהגיע לתחנת המשטרה כדי למסור גרסתו, שב ואיים עליה במילים "מי שיגיע אלי עוד פעם אחת את עוד תראי מה יהיה למשטרה" והוסיף כי הוא יודע כיצד להגיע לכל השוטרים ועורך תצפיות על עבודת המשטרה.

            בעקבות האמור לעיל, הוציא בית משפט השלום בחיפה ביום 14.6.11 צו מעצר כנגד המערער והוא הוכרז כדרוש לחקירה.

4.         ביום 21.6.11 במהלך סיור רגלי ברח' נורדאו בחיפה, כשהיא במדי משטרה, הבחינה השוטרת במערער כשהוא מסתתר מאחורי רכב. השוטרת הורתה למערער לעצור ואולם הוא נמלט מפניה. בשלב זה החל השוטר המתנדב אלכסנדר וטרונין שעטה אפוד משטרתי, לרדוף אחר המערער על מנת לעזור לשוטרת למלא את תפקידה כחוק. השוטר הדביק את המערער ברח' ירושלים ואחז בצווארו בניסיון לעצרו. המערער התנגד ונשך את האמה השמאלית של השוטר בחוזקה ובתגובה הכה השוטר במצחו של המערער באמצעות פנס משטרתי שהיה בידו. חרף זאת, לא הרפה המערער מאחיזתו באמה השמאלית של השוטר באמצעות שיניו. רק משהגיעו שוטרים נוספים למקום, הרפה מאחיזתו זו. כתוצאה מהאמור נגרם לשוטר פצע באמתו השמאלית וכמו כן ניזוק מכשיר הטלפון הנייד שהיה ברשותו ומשקפיו נשברו.

פסק דינו של בית משפט קמא

5.         בהכרעת הדין אשר ניתנה לאחר שנשמעו ראיות הצדדים, הרשיע בית משפט השלום את המערער בעבירות של העלבת עובד ציבור, איומים, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ותקיפה הגורמת חבלה ממשית. במקביל, נקבע כי המשיבה לא עמדה בנטל להוכיח כי תקיפת השוטר הייתה בנסיבות מחמירות, כמצוות סעיף 274(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק") היינו כי התקיפה הייתה כשהנאשם התכוון להכשיל את השוטר בתפקידו או למנוע או להפריע אותו מלמלאו. עם זאת, מצא בית משפט קמא כי הוכח בפניו שהמערער תקף את השוטר כשהתקיפה קשורה למילוי תפקידו כחוק על פי הוראות סעיף 273 לחוק העונשין. לפיכך, הרשיע אותו בעבירה זו שהוכחה בפניו מעבר לספק סביר.

6.         בגזר הדין שניתן כאמור ביום 9.2.12 השית בית משפט קמא על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים וכן הורה על הפעלת מאסר מותנה בן 12 חודשים שהוטל עליו בתיק קודם, באופן שאותו מאסר יופעל במצטבר למאסר בגין התיק נשוא הדיון. בנוסף, הטיל בית משפט על המערער מאסר מותנה לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה בניגוד לסעיפים 273, 274, 275 ו- 380 לחוק העונשין וכן מאסר מותנה לתקופה של 7 חודשים למשך 3 שנים לבל יעבור עבירות בניגוד לסעיפים 192 +379 לחוק.

טענות המערער

7.         הערעור מופנה כנגד הרשעת המערער במעשים המיוחסים לו באירוע הראשון, היינו יצירת קשר טלפוני עם השוטרת והשמעת האיומים והגידופים באוזניה. אין המערער משיג על הרשעתו באירוע השני מיום 21.6.11. בנוסף, מופנה הערעור כנגד חומרת העונש שהושת ע"י בית משפט קמא, אשר לטענת המערער, לא נתן ביטוי לנסיבות שהצדיקו מידה של הקלה בעונשו.

8.         לטענת המערער שיחת הטלפון הנזכרת בכתב האישום, כלל לא הוכחה, וודאי לא במידת הוודאות הנדרשת בפלילים. המערער עצמו הכחיש כי יצר קשר טלפוני עם השוטרת והכחיש באופן גורף את האמירות שיוחסו לו.

            בהקשר זה הפנה הסנגור לכך שהזכ"ד שנרשם ע"י השוטרת ותיעד את השיחה עם המערער (ת/1), אינו נוקב במועד בו נרשם. עוד טען המערער כי מאותו זכ"ד עולה שהשוטרת הגיעה לביתו של המערער לצורך עיכובו לחקירה על פי הנחיית מפקדה. בהגיעה פגשה את בת זוגו של המערער שאמרה כי אינה יודעת היכן הוא נמצא. בת הזוג נדרשה ע"י השוטרת למסור למערער כי עליו ליצור עמה קשר. כחצי שעה לאחר מכן התקשר אליה המערער והיא ביקשה ממנו שיתקשר שוב מאחר והייתה עסוקה. כ-10 דקות לאחר מכן התקשר אליה המערער בשנית. לטענת המערער על אף הדברים אותם רשמה השוטרת בזכ"ד הנ"ל ולמרות שהעידה כי נדרשה בעל פה ע"י מפקדה לעכב את המערער וכי ניתנה בנדון הנחייה כתובה, לא צורפה אותה הנחייה לחומר החקירה ולא הוצגה בפני בית המשפט.

9.         הסנגור הפנה לשורה של תהיות העולות מעדותה של השוטרת שאינן מתיישבות עם קביעתו של בית משפט קמא, כי הוא מאמין לגרסתה ומקבל אותה. כך למשל הפנה לסתירות שנתגלו בדבריה של השוטרת בכל הנוגע למספר הטלפון ממנו התקשר המערער. תחילה טענה כי הלה התקשר ממספר גלוי. מיד לאחר מכן חזרה בה וציינה כי הוא התקשר ממספר חסוי. אלא שמחקר תקשורת שנערך העלה כי במועד הרלוונטי לא נכנסו שיחות ממספרים חסויים לטלפון הנייד של השוטרת. לכך לא היה לשוטרת כל הסבר. לטענת המערער ממצאי מחקר התקשורת שהוצגו כראיה מטעם המשיבה, אינם מתיישבים עם הקביעה כי התקיימה אותה שיחת טלפון הנטענת ע"י השוטרת.

10.        לחילופין, טען המערער כי שגה בית משפט קמא משקבע כי הדברים שצוטטו מפיו, מהווים איום במובן הפלילי. לשיטתו, הדברים שיוחסו לו אינם מלמדים על התגבשותה של עבירת איומים, שכן תוכנם אינו מלמד על כוונת איום ממשי בפגיעה בשוטרת או באחר כי אם מדובר באמירות כלליות שהן בבחינת ניבולי פה ולשון גסה.

11.        הוא הדין לגבי העבירה של העלבת עובד ציבור. לטענת הסנגור, בכתב האישום נטען כי דברי ההעלבה שיוחסו למערער, כוונו כלפי השוטרת, למרות שעולה מהם בבירור כי הם כוונו כלפי שוטר אחר בשם איציק. אותו איציק לא נדרש להעיד בבית המשפט ולא ברור אם אכן הוא שוטר במשטרת ישראל. בכל מקרה אותן אמירות שיוחסו לו אינן נכנסות בגדר האיסור הפלילי העומד בבסיס העבירה.

12.        באשר לגזר הדין, טען המערער כי בית משפט קמא שגה משהחמיר עמו באופן קיצוני ובלתי הולם את נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות. לעניין זה הפנה לכך שבית משפט קמא גזר עליו 27 חודשי מאסר לריצוי בפועל. נכון הוא שבגדר תקופה זו נמנים גם 12 חודשים אשר נגזרו עליו בשל הפעלתו של מאסר מותנה שהושת עליו בתיק קודם, אך בסופו של דבר בחינת העונש הכולל אל מול העבירות בהן הורשע, מהותן ונסיבותיהן לא הצדיקה החמרה כה קיצונית בענשו.